מהלוואס נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

רקע כללי

התובע יליד 1964, נפגע לטענתו בתאונת דרכים ביום 18/2/2008.

הנתבעת הינה חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה את רכבו של התובע בזמנים הרלבנטיים למועד התאונה. הנתבעת מכחישה את עצם התרחשות התאונה ואת היות התאונה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד.

דיון ומסקנות

לאחר שנתתי את דעתי למכלול החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא הצליח להוכיח את התרחשות התאונה, כפי שנטען על ידו, מעבר למאזן ההסתברויות, ולפיכך דין התביעה להידחות. להלן אפרט את טעמיי.

התובע תמך את תביעתו אך ורק בתצהיר מטעמו ובעדותו בבית המשפט.

בתצהירו ציין התובע כי ביום התאונה נסגרה דלת הרכב שבו נהג, על כף ידו. לטענתו, האירוע התרחש כאשר אוטובוס פגע ברכבו; בעקבות כך הוא קיבל סחרחורת והתחיל להקיא, ירד מן הרכב על מנת לקבל אוויר וכשסגר את דלת הרכב, נפגעו אצבעות ידו.

עדותו של התובע הינה עדות יחידה של בעל דין, שעל פי דרישות סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971, הסתמכות עליה ללא סיוע מצריכה הנמקה.

בענייננו, הפכתי והפכתי בחומר הראיות ולא מצאתי שמץ של סיוע או חיזוק לגירסתו של התובע, אלא ההיפך.

כך למשל, התובע העיד במהלך חקירתו בבית המשפט כי בזמן התאונה נסע איתו אדם בשם ניהאד מראג'ה. למרות זאת, התובע לא טרח להביא את מר מראג'ה כעד מטעמו על מנת שיתמוך בגירסתו.

על פי הפסיקה, מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה או עדות שהיא לטובתו, אשר לפי השכל הישר, עשויה לתרום לגילוי האמת, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו הסבר סביר למחדלו, ניתן להסיק שאילו הביא אותה ראיה, היתה פועלת נגדו. ראו: ע"א 465/88 בנק למימון וסחר נ' מתיתיהו, פד"י מ"ה (4) 651, 658; ע"א 55/89 קופל נ' טל קר, פד"י מד(4) 595, 602; ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג ואח', פד"י מז(2), 605, 614.

זאת ועוד, בתעודת חדר המיון של בי"ח הדסה אליו פונה התובע לאחר התאונה, נרשם כי התובע היה מעורב בתאונת דרכים "ללא פגיעה גופנית". לא צוין בתעודת חדר המיון כי התובע התלונן על פגיעה באצבע ידו.

אמנם התובע מסר בעדותו כי באותה עת, כל תשומת לבו הייתה מופנית לבעיה הלבבית שלו, אולם הסבר זה אינו יכול לשמש חיזוק, לעומת הראיה האובייקטיבית של תעודת חדר המיון, שאינה מתיישבת עם טענותיו.

זאת ועוד, בהודעה על התאונה שהתובע מסר במשטרה (נ/2) הוא ציין כי: "אין עדים לתאונה". ואולם, כאמור, במהלך עדותו בבית המשפט מסר התובע כי נסע איתו מר מראג'ה. סתירה זו מחלישה את גירסתו של התובע.

בנוסף לכך, בתעודה הרפואית מיום 2/3/2008 (נ/3) נרשם כי סיבת הביקור: "לטענתו, הותקף ונחבל באזור אצבע קטנה יד שמאל". אמנם התובע מסר בעדותו כי אינו אחראי למה שנרשם על ידי הרופא, אבל נראה בלתי סביר שהרופא המציא את המשפט הזה, ובכל מקרה, הסברו של התובע אינו יכול לשמש חיזוק לגרסתו לעומת הראיות האובייקטיביות שאינן מתיישבות עם גירסתו.

לנוכח כל האמור, התביעה נדחית. בנסיבות העניין אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 2,000 ₪.

ניתן היום, ו' שבט תשע"ב, 30 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: